ז
אנחנו חיים בתרבות שמקדשת את ה”התמדה”, את ההישארות בנתיב אחד. אבל ב-Motiverse, אנחנו יודעים את האמת שלא תמיד נעים לומר: לפעמים, השינוי הוא לא רק אופציה – הוא חובה מוסרית כלפי עצמנו. יש רגעים שבהם המבנה הנוכחי, המקום הפיזי או המנטלי שבו אנחנו נמצאים, מפסיק לשרת את הצמיחה והופך לכלוב. היכולת לקום, לפרק את הקיים ולבנות משהו חדש במקום אחר לגמרי, היא לא בריחה. היא ארכיטקטורה של הנפש.
כשאנחנו מדברים על בנייה, אי אפשר שלא לדבר על סוג החשיבה שמניע אותה. כאן נכנסת לתמונה המתנה הייחודית של ה-INTJ – הארכיטקט המערכתי. יש משהו בעוצמה הזו שמאפשר לראות את המציאות לא כאוסף של אירועים מקריים, אלא כלוח שחמט דינמי. הכוח הניהולי של ה-INTJ הוא היכולת לזהות דפוסים איפה שאחרים רואים כאוס.
אבל יש כאן ניואנס שאסור לפספס: הפוקוס של ה-INTJ, ושל כל יזם בנשמתו, הוא דבר חי ונושם. הוא משתנה במפגש עם אנשים. כל אדם חדש שנכנס למרחב שלנו מביא איתו משתנים חדשים למשוואה, משאבים חדשים ואנרגיות חדשות. הגדולה היא לא להישאר נעול על התוכנית המקורית בצורה עיוורת, אלא לאפשר למפגשים האנושיים האלו לעצב מחדש את הפוקוס, להזיז את העדשה וללכוד תדרים חדשים שמהם בונים את הדבר הבא.
והפוקוס האחרון שלנו? הוא מכוון למקום הכי מפתיע והכי עמוק: הגיימינג ככלי לעיבוד רגשי.
במשך שנים, גיימינג נתפס כבריחה מהמציאות. ב-Motiverse אנחנו הופכים את המשוואה: גיימינג הוא סימולטור למציאות. הוא המדריך האולטימטיבי ל”תודעת הגיבור”. תחשבו על זה – במשחק, הגיבור לא מתעלם מהדרקון. הוא לא יושב ובוכה על זה שהשלב קשה. הוא מבין את החוקים, אוסף משאבים, לומד מכישלונות (Respawn) ופועל.
זוהי בדיוק התודעה שאנחנו רותמים לעולם בריאות הנפש.
ישנה סכנה גדולה בעולם השיקום וההתמודדות הנפשית, והיא “מחשבות הגדלות” (Grandiosity). כשהנפש פצועה או כשהראש לא מסודר בזמן, המוח האנושי נוטה לברוח לפנטזיות ענק, לתוכניות גרנדיוזיות שאין להן אחיזה במציאות. הפער הזה, בין הפנטזיה לבין היכולת לבצע בבוקר יום ראשון, הוא המקום שבו אנשים נשברים. הוא המקום שבו הייאוש משתלט.
חשיבה גיבורית המשולבת בשיקום עושה את ההפך הגמור: היא לוקחת את המשמעות הגדולה ומורידה אותה לפרקטיקה. היא הופכת את ה”להציל את העולם” ל”לסדר את החדר”, “לכתוב שורת קוד אחת”, “לצאת להליכה”. הגיימינג מלמד אותנו שכל “Quest” גדול מורכב מצעדים קטנים. המשמעות לא נוצרת בדיעבד כשמצליחים; היא קורת מראש, מעצם ההחלטה להיכנס לזירה ולהתמודד. זוהי פרקטיקה שלא שוברת את האדם, אלא בונה אותו מחומרים עמידים יותר. היא נותנת עוגן כשהזמן מרגיש נזיל והראש בבלגן.
וכל זה לא קורה בחלל ריק.
אחד השיעורים החשובים ביותר שאנחנו לומדים ובונים ב-Motiverse הוא על הכלכלה החדשה. לא הכלכלה הקרה של גרפים ומניות, אלא הכלכלה של המשאבים הקרובים. היכולת להבין את המציאות היא היכולת להסתכל ימינה ושמאלה ולראות: מה יש לי כאן? מי נמצא לידי?
אנחנו בונים מודל שמבוסס על חברות הרבה יותר מאשר על יחסים קרים. כן, יש כאן אינטרס – אנחנו רוצים להצליח, אנחנו רוצים לבנות. אבל זהו אינטרס שבסיסו קשר חם. זו ההבנה שאם אני עוזר לך לצמוח, ואתה עוזר לי להתייצב, יצרנו ערך אמיתי. הנגישות למשאבים שנמצאים בסביבה הקרובה שלנו היא כוח-על. במקום לחפש את הפתרונות מעבר לים, אנחנו מגלים אותם אצל השותף לקפה, אצל החבר לדיסקורד, אצל האדם שפגשנו הרגע ושינה לנו את הפוקוס.
לסיכום, זהו המסר שלנו להיום: אל תפחדו לשנות כיוון. תנו לחשיבה המערכתית שלכם לפרק ולבנות מחדש. השתמשו בכלים כמו גיימינג כדי ללמד את הלב שלכם איך להיות גיבורים בעולם האמיתי – לא דרך פנטזיות שוברות, אלא דרך עשייה פרקטית ויומיומית. וחפשו את השותפים שלכם קרוב. בנו כלכלה של חום אנושי.
כי בסוף, אנחנו לא רק בונים חברות או מוצרים. אנחנו בונים את השפיות של עצמנו, שלב אחרי שלב.